תביעת דיבה

תביעת דיבה

תביעת דיבה הינה הליך משפטי המתנהל בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע התשכ”ה-1965 (“החוק“). גם ההלכה היהודית אסרה על פרסום לשון הרע ומדובר באחד האיסורים החשובים בה.
כאשר אדם מרגיש כי פורסם כנגדו דבר מה משפיל, פוגעני או משחיר, בידיו הכוח להגיש תביעה בנושא. התביעה שונה מתביעות נזיקיות אחרות. אם בתביעות נזיקין נדרש אדם להוכיח
שנגרם לו נזק, הרי שבתביעת דיבה לא נדרש הנפגע להוכיח שאכן באמת נגרם לו נזק. כל שעליו לעשות הוא לבסס את רכיבי התביעה. בנוסף, לרוב יתאפשרו לנפגע סעדים נוספים ולא פחות חשובים
כגון פרסום התנצלות או הסרת הפרסום הפוגעני. לתביעת דיבה יש גם אפקט הרתעתי כנגד פרסומים עתידיים.

לשון הרע תביעת דיבה

רכיב לשון הרע הנדרש להיות מוכח במסגרת תביעת דיבה טומן בחובו כל אמירה שיש בה פוטנציאל כלשהו לפגיעה. פגיעה יכולה להיות בשמו הטוב של אדם, בעיסוקו או בעבודתו, בעסק
שבבעלותו, במוניטין שלו או כל פגיעה אחרת. אלא שאין די שאדם נפגע מהפרסום באופן סובייקטיבי, נדרש כי התוכן הפוגעני יהיה פוגעני גם בהיבט האובייקטיבי. הינו שאדם שלישי יבין כי הייתה פה פגיעה.

פרסום

באשר לרכיב הפרסום, הרי שבתי המשפט הגדירו כי פרסום יכול להיות בכל צורה ומין. יכול שיהיה בכתב ויכול שיהיה בעל פה או אפילו באמצעות תנועה או הצגה, ציור או פיסול. כל צורת ביטוי שהיא.
אלא שאין די בכך ונדרש כי אותו ביטוי פוגעני ייחשף לאדם שלישי שאינו הפוגע או הנפגע. במידה ומדובר בביטוי בכתב די בכך שהדבר היה יכול להגיע לידיעת אדם שלישי. במידה ומדובר בפרסום
אחר נדרש להוכיח כי אכן אותו אדם נחשף לפרסום.

כאן יש לשים לב. תביעת דיבה יכולה להיות מוגשת לא רק נגד המפרסם הישיר, הינו מי שכתב את הפוסט, המאמר או הביטוי. במצבים מסוימים תביעת הדיבה יכולה להיות מוגשת גם נגד
הפלטפורמה המפרסמת, הינו עיתון, אתר אינטרנט, עמוד פייסבוק ועוד.

משרד אברהם טל

תביעת דיבה הינה דבר שיש לנהל באופן מדוקדק, קפדני ויסודי ולשם כך נדרשים מקצוענים שזהו עולמם ואותו הם מכירים לפני ולפנים. המשרד שם לעצמו למטרה להתמחות בתחום זה
והוא מקדיש את מירב מרצו ומשאביו להיות סמן ימני בתחום. מאמצים אלו נשאו פרי וכיום המשרד נחשב למוביל בתחום ניהול תביעות.